<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שלישי</h1>
<h2>דף ג.</h2>
מצינו ב' לשונות שוים ואינם אחד, לא נהנין ולא מועלין דגבי קדשי גוים, תמורה (ג' ע"א) לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מן התורה, ומצינו בדוכתא אחריתא לא נהנין מן התורה גבי דמי חטאת לא נהנין ולא מועלין, וראיה משופר של שלמים [ר"ה כ"ח ע"א] לא יתקע ואם תקע לא יצא, אלמא לית ביה מעילה כיון דלא יצא, דאי אית ביה יצא כמו שופר של עולה, וגם אסור מן התורה דאם לא כן יצא.
מצינו לא זו אף זו בתרי מילי בחד בבא, משום דכבר עשה צריכותא משתי תיבות, בפ' שני דכתובות (כ"ח ע"א) דתנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבי וזה כתב ידו של רבי או של אחי, ועביד צריכותא מאבי ורבי ואחי, וצ"ל לא זו אף זו. ואין להקשות מהא דפרק שני דזבחים (ט"ו ע"ב) גבי יושב עומד על גבי כלי על גבי רגל בהמה על גבי רגל חברו, ובגמרא (כ"ד ע"א) עביד צריכותא, ר"ל לא זו אף זו, התם תני פסל לבסוף דקאי אכולהו, ולא קתני פסל העומד על גבי כלי ועל גבי רגל, כמו האיש מקדש דהוי דבר שלם וכולהו הני דמייתי לעיל, וכי תימא ליתני עומד על גבי רגל חבירו, שמא שאלה נשאלה כך, על גבי כלי ואם תמצא לומר פסל על גבי רגל בהמה מהו, ואם ת"ל ע"ג רגל בהמה פסול על גבי רגל חבירו מהו, והשיבו פסל, ולכך אמר פסל לבסוף ולא בתחלה וניחא, עוד יש לומר דמצינן למיעבד צריכותא איפכא אם תמצא לומר דעל גבי רגל חבירו פסל משום דחשיב והוי הפסק, וכן לכולהו, והא דלא עביד להו בגמרא משום דסברא פשוטה היא, וטעם ראשון נראה יותר דשייך בכמה דוכתי. גם בכמה דוכתי אומר זו ואין צריך לומר זו, ובתרי בבי לא אמרינן, אבל בתרי בבי נמי איכא תירוצא דמצי לתרץ במקום זו ואין צריך לומר זו בחד בבא, וזה תמצא פרק ארבעה אחין (יבמות ל' ע"א). אגב גררא אכתוב דבר שקשה לי על זה, ועל מה שאמר הספר [יומא פ"ה ע"ב]. שלא תעשה ר"ל לאו הניתק לעשה, ולי הקטן קשיא מדאיתא בתוספתא [יומא פ"ד] תשובה מכפרת על עבירות קלות ואלו הן עבירות קלות עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא, והלא לא תשא אינו ניתק לעשה, ונראה דר"ל ניתק לעשה וכל דדמי ליה כלומר לאו שאין בו מעשה שאין לוקין עליו ולכך אמר חוץ מלא תשא שאף על פי שאין בו מעשה לוקין עליו, כדאיתא בתמורה (ג' ע"א) לאו שיש בו מעשה לוקין עליו ושאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם, וקאמר התם לא תיתני מימר דקא עביד מעשה, ולא קאמר התם בגמרא דיומא דהוי בכלל לאו שאין בו עשה, משום דר' ישמעאל אית ליה (בשבת) [בשבועות ג' ע"ב] לוקין עליו ובתוספתא סבירא ליה כרבנן דאין לוקין עליו, ובתוספתא לא קאמר חוץ ממקלל את חבירו בשם משום דהוי כמו לא תשא דאית ביה הזכרת השם, ומימר לא קאמר דהא קאמר התם לא תיתני מימר, ובגמרא דיומא לא קאמר לא תעשה לאו הבא מכלל עשה דאין לוקין עליו דהא לא חשיב למיקרי לאו [יבמות נ"ד ע"ב] כן נראה לדקדק. פעמים מדקדק, למה לי סיפא מרישא שמעינן לה ומתרץ זו ואין צריך לומר זו, וזה התירוץ אינו מתרץ כי אם מדוחק גדול שאינו יכול לתרץ תירוץ אחר.
<h2>דף ד:</h2>
לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו, וניתק הוי בב' פנים, הא' שאינו עוקר הלאו אבל הוא כתוב אחריו, כמו גבי נותר (שמות י"ב י') לא תותירו ממנו עד בקר והנותר [ממנו עד בקר] באש תשרופו, ובזה פליגי תנאי אי חשיב ניתק אי לאו, מהא דמייתי פרק קמא דשבועות (ג' ע"ב) ושרפת את הנותר באש בא הכתוב ליתן עשה וכו', ופליג עליה וקאמר לא מן השם הוא זה, ומפרש פ"ק דתמורה (ד' ע"ב) דפליגי אי חשיב ניתק היכא דלא עקר ללאו ושם פליגי בזה אמוראי, אבל היכא דהעשה רחוק מן הלאו ולא עקר הכל מודים דלא הוי ניתק, וכן היכא דהעשה קודם ללאו היכא דלא עקר הכל מודים דלא הוי ניתק, והיכא דהעשה עוקר הלאו והעשה אחרון אע"פ שהעשה אינו סמוך ללאו חשיב ניתק ולא לקי, כמו לא תגזול [לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו], השיב תשיב או והשיב את הגזילה אשר גזל, כדאיתא פ"ק דתמורה (ו' ע"א) בשיטת פלוגתא דאביי ורבא בכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דרשם משם. וכן עשה ולאו הניתק מתרי לאוין כמו גבי תמורה, דיש עשה ואם המר ימיר ותרי לאוין לא יחליפנו ולא ימיר אותו וסופג את הארבעים, וכן מתרץ בפ"ק דתמורה (ד' ע"ב), ואע"ג דתרי לאוין דרשינן חד בשלו וחד בשל חבירו, והטעם כיון דאין עשה מנתק תרי לאוין, הכי נמי אע"ג דלא שייכי בחד עניינא לא מנתק חד מינייהו דאין ברירה ושלום דאין עשה דוחה תרי לאוין.
<h2>דף ט.</h2>
פעמים דבעי בעיא אחת ודעתו לשתי בעיות באם תמצא לומר, כי הא דפירקא קמא דתמורה (ט' ע"א) בעי ר' אבין לדברי האומר אין ממירין וחוזרין וממירין, הפריש אשם להתכפר בו והמיר בו והומם וחללו על אחד ונתכפר באשם אחר וניתק זה לעולה מהו שימיר בו, אמר אביי מאי קא מיבעיא ליה אי תרי גופים וקדושה אחת וכו', עד ורבי אבין חדא מגו חדא קמיבעיא ליה, ואם תמצא לומר שני גופים וקדושה אחת לא, משום דבההיא קדושה הא איתמר בה חדא זימנא, שני גופים ושתי קדושות מהו, וכן תמצא בכמה מקומות בתלמוד. פרק כיצד הרגל (ב"ק י"ט ע"א) גבי יש העדאה לצרורות מפרש הספר, אם תמצא לומר אין שינוי, והוא עצמו בעי אם יש שינוי או אין שינוי, ומכל מקום לא בעי להו בחד בעיא כי הכא, ולכך כתבתי זאת דלא תימא להאי כלל מתרי טעמי, וכמו כן בעי רבין גבי מוסיף חומש דהקדש ראשון מוסיף חומש ואין הקדש שני מוסיף חומש, וקאמר חדא מגו חדא קא מיבעיא ליה כמו הא דאמרן.
<h2>דף יג:</h2>
אשכחן אמוראי דבעי בעיא על תנאי, כלומר אי אשכחן תנא דאית ליה כך וכך אע"ג דלא אשכחן ליה, כי הא דשילהי פירקא קמא דתמורה (י"ג ע"ב) דקאמר, אי הכי הא דבעי רבי אבין הפריש אשם להתכפר בו ונתכפר באשם אחר וניתק זה לעולה מהו שיחזור וימיר, אליבא דמאן, אי אליבא דר' שמעון הא אמרת דר' שמעון סבירא ליה דעולה הבאה מן המותרות לא עבדא תמורה, ר' אבין קמיבעיא ליה, אי אשכחת תנא דקאי כר"ש דאמר אין ממירין וחוזרין וממירין וסבירא ליה כר' אליעזר דאמר עולה הבאה מן המותרות עושה תמורה מהו שיחזור וימיר.
<h2>דף יט:</h2>
מצינו אמורא שאומר דבר ומוכיחו מתוך דברי אמורא שקדמו, ומצינו דפליג אאמורא אחר ואמר להיפך מאמורא האחר, ומקשה מזה לזה ומתרץ דהדר ביה אמאי דפליג אאמורא חבריה מתוך דברי אמורא הקדמון, פרק אלו קדשים (תמורה י"ט ע"ב) דקאמר התם א"ר יהודה אמר רב היינו טעמא דאמר מיגו דנחתא לה קדושת דמים נחתא לה נמי קדושת הגוף, [אמר רבא] זאת אומרת כו', איתמר הקדיש זכר לדמיו רב כהנא אמר קדוש קדושת הגוף, רבא אמר אינו קדוש קדושת הגוף, הדר ביה רבא לגבי דרב כהנא מדרב יהודה אמר רב.
<h2>דף כ:</h2>
מצינו בתלמוד לשון שאמר אמורא אחד ומקשה עליו התלמוד ואמר אלא אי איתמר הכי איתמר, והוא לגמרי להיפך מלשון שאמר בראשונה, דקאמר התם א"ר נחמן אמר רבה בר אבהו מחלוקת לאחר כפרה אבל לפני כפרה הוא עצמו יקרב עולה. מצינו דמקשה לאמורא דבעי בעיא, וקאמר וליפשוט מפלוני שהיה קדמון, ומתרץ לא שמיע ליה, דקאמר התם בעא מיניה ר' אבין בר חייא מר' אבין בר כהנא הפריש נקיבה לאשם מהו שיקרב בנה לעולה, ותפשוט ליה מדר' יוסי בר חנינא [דאמר מודה] ר' אלעזר, לא שמיע ליה.
<h2>דף כג:</h2>
מצינו דמקשה מדיוקא דמתניתין לאמורא, ומתרץ מילתא דפשיטא ליה קתני דלא פשיטא ליה לא קתני, כי הא דאמרינן בפרק ולד חטאת (תמורה כ"ג ע"ב) תנן המפריש חטאתו ואבדה וכו' עד טעמא משום (יקריב) [דהקריב] הא לא הקריב וכו', ומתרץ מילתא דפשיטא ליה קתני דלא פשיטא ליה לא קתני, וכן בתר הכי מקשה מהמפריש מעות לחטאתו ומתרץ הכי.
<h2>דף כה:</h2>
מצינו שמקשה התלמוד לימא (הני תנאי) כי הני תנאי דתניא השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' וכו', ותניא אידך ונאכלת לכל אדם, עד אמר לך ר' יוחנן דכולי עלמא אם שיירו משוייר, ריש פרק כיצד מערימין (תמורה כ"ה ע"ב).
מצינו מהו דתימא שהוא נשאר כן, כי הך דריש (נדרים) [נזיר ב' ע"ב] דקאמר מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין קמ"ל, ואמת הוא דבעינן פיו ולבו שוין, אבל מהו דתימא ר"ל מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין והכא לא הוי פיו ולבו שוין קמ"ל דהכא הוי פיו ולבו שוין, וכיוצא בזה איכא בתמורה פרק כיצד מערימין (תמורה כ"ה ע"ב) גבי מתניתין אם משאמר הרי זו שלמים, אמר רב פפא לא נצרכה אלא שאמר תוך כדי דיבור, מהו דתימא תוך כדי דיבור כדיבור דמי והאי עיוני קא מעיין קמ"ל, ואמת הוא בכוליה תלמודא דתוך כדי דיבור כדיבור דמי אלא הכי פירושא כמו הא דנדרים שהבאנו.
<h2>דף כו:</h2>
מצינו תיבה שיש לה שני ביאורים הפכים זה מזה, כמו תחת דהוי לישנא דאתפוסי מקדיש, והוי לישנא דאחולי ולא מקדיש, כדאיתא פרק כיצד מערימין (תמורה כ"ו ע"ב) גבי הרי זו תחת זו, וקאמר בגמרא למימרא דתחת לישנא דאתפוסי ורמינהי בדק הבית וכו' עד תחת זו מחוללת, אמר אביי משמע לישנא דאתפוסי ולישנא דאחולי וכו', הלכך גבי קדשי מזבח דעבדין תמורה לישנא דאתפוסי הוא גבי קדשי בדק הבית דלא עבדין תמורה לישנא דאחולי הוא, (פרק כיצד מערימין). ופרק הזהב (ב"מ נ"א ע"א) מאי אין לו אונאה דאפילו פחות מכדי אונאה חוזר, אלמא חזינן דמפרשינן מילתא איפכא ממשמעותא. וכן פרקא קמא דסנהדרין (ט"ו ע"א) גבי המקדיש עבדו מועלין בו מצינו שמקשה התלמוד לימא הני תנאי כי הני תנאי, והטעם דמקשה הכי משום דדחיקא מילתא דתרי מתניתין ותרי מחלוקות דהוי בחד עניינא בתרי לישנא, ועוד דמי שסידר המשנה או הברייתא הוה ליה למיתני גבי הדדי, או פלוני ופלוני אומרים כך [או פלוני אומר כך] ופלוני אומר כך.
